כשדורת'יה קוטרל לא מנצחת בקולה העוצמתי על הסטונר-רוק הפסיכדלי-מטאלי של Windhand היא מנצחת בקול עוצמתי אפילו יותר על שירים אקוסטיים, עצובים ויפים במרירותם כסינגר-סונגרייטרית ייחודית באלבום הסולו הראשון שלה. הפולק המכושף שלה ישיר, חשוף ומוחשי כיאה לסולנית שרגילה להימצא בקדמת הבמה כשמאחוריה מערכת משומנת של הלמות גיטרה-בס-תופים מטאליות. אבל קוטרל מוזיקאית רגישה מספיק כדי לתמרן את האגרסיות הללו לכדי יצירה עמוקה, אינטימית ונצחית, ברוח מקורות ההשראה שלה כגון Townes Van Zandt או Gram Parsons.
ונוסיף אזהרת מסע לסיום: האלבום הזה - ובמיוחד השיר המוזהב (כמו הויניל) שפותח אותו – ממכר. ראו הוזהרתם!