סאב פופ מחזירים עטרה ליושנה וממשיכים להחתים בשנים האחרונות הרכבים (Metz ו-Pissed Jeans למשל) שהאינדי-רוק שלהם מציע סאונד גיטרות רך פחות מזה של מגבון מבושם ונושך יותר כמו נייר זכוכית שבא לכסח עצים צעירים בנגריה. ל-Deaf Wish האוסטרלים, שנוחתים בסאב פופ אחרי שלושה אלבומים שיצאו רק באוסטרליה, יש אומנם שם להקה ילדותי ומעצבן, אבל האינדי-נויז-רוק-פוסט-פאנק שלהם הוא מענה ראוי במיוחד לחובבי גיטרות מלוכלכות, מפדבקות ועמוסות דיסטורשן שמתגעגעים לסוניק יות' המפורקת, ובמיוחד לאלבומים קאנונים דוגמת Goo, Daydream Nation ו-Sister, אבל גם נטרפים מהאלבומים הראשונים של Husker Du, ה-Liars ואפילו, ברגעים העדינים יותר, מאלה של מיי בלאדי וולנטיין.