"משיגנע", "פושטק", "פרחח", "פקח" - לא משנה איך תקראו לו, לא תצליחו לפגוע במייק קראל או לעצור את רוח הפרצים שנושבת מאלבום הבכורה הרשמי והמצוין שלו. קרול, מעצב גראפי כושל (ראה עטיפת האלבום) שאופניו נגנבו וליבו נשבר, חשב שאם יתחזה לשוטר אזולאי של האינדי האמריקאי ויצרח "La La La" מישהו יפזול לכיוונו. והאמת היא שהצליח לו והוא תפס את תשומת ליבה של חברת התקליטים המשפיעה (Merge Records (Spoon, Arcade Fire, Neutral Milk Hotel הנותנת אור ירוק לתמהיל מטורלל של פאוור-פופ מתחנף, גראז'-Pאנק מרושל וגלאם-רוק מוגזם (באופן שעשוי להתפרש כחוסר מודעות עצמית) שגורמים למייק קראל להישמע כמו Jackass מקצועי המעניק בעיטה הגונה בישבנה המטאפורי של סצנת האינדי הנוטה לקפיצות-תחת יתרה. זה קצת יכאב, אבל כולנו נודה לו אח"כ.