Jet Plane And Oxbow

המהפכה הושלמה: שלוש שנים אחרי "Fellow Travelers" חברי הלהקה מאוסטין טקסס חוזרים עם אלבום משובח והופכים רשמית ללהקת אינדי-פופ שה"פופ" דומיננטי  בו יותר מה"אינדי". ואין שום דבר רע בכך, במיוחד כשמאחורי ההצהרה המוזיקלית הזו יש כשרון אמיתי לכתיבת להיטים תקופתיים וסולן כריזמטי עם קול עצום וצלול כמו ג'ונתן מייבורג. ואכן, Jet Plane and Oxbow, על עטיפתו הפופית והמזמינה, משופע בלהיטים פוטנציאלים שצפויים להקפיץ את מעמדו של ההרכב במספר דרגות לרמה של להקות כמו Arcade Fire מחד, ולקרוץ אפילו לחובבי Coldplay אוU2  מאידך. שירים כמו הסינגל "Quiet Americans" , "A Long Time Away" המגיח בעוצמה מיד אחריו "Pale Kings" ו-"Only Child" הם להיטי פופ לכל דבר שההפקה האייטיזית שלהם  (שגם מצליחה להישמע עדכנית ועוצמתית מתמיד) היא כמו רוח גבית בדרך לכיבוש קהלים חדשים. אבל יאמר לזכות Shearwater שהחיבה למלנכוליה קלה לא נפלטו אחר כבוד ממחזור הדם של שירווטר והן מקבלות ביטוי רחב ומרתק באלבום: בין אם מדובר ב-"Prime", קטע הפתיחה היפהפה  שמצדיע ל-Talk Talk או "Filaments" שמזכיר את The National. והקונטרסט הקל הזה, בין היכולת לכתוב שירי פופ שמהדהדים חזק באוזניים למינון נכון ונבון של אינדי-רוק, עובד ביתר שאת מתחילת האלבום ועד סופו.