הרי לכם בשורה אמיתית: אומנם לא עפ"י ישו, אבל של נביא לא פחות חשוב, בהנחה שמוזיקה אלקטרונית היא דת בשבילכם ואלוהים הוא לא בהכרח DJ , אלא בעיקר חובב מינימליזם שמתוקף תפקידו נמצא ומתמצא בפרטים הקטנים של הצלילים האקספרימנטליים שסטפן בטקה, המכונה Pole, מייצר.
8 שנים ארוכות – שהן נצח במונחים של מוזיקה אלקטרונית - חלפו מאז אלבומו הקודם של Pole, ועל-אף שהוא המשיך לשחרר סינגלים בודדים עד 2012, היה שווה לחכות כ"כ הרבה זמן ליצירה שלמה (תרתי משמע) כמו Wald. הטכנו-דאב, שכ"כ מזוהה עם Pole (לצד יוצרים ראויים לציון כמו מאוריציו, Dead Beat ו- Vladislav Delay), מקבל תפנית מפתיעה באלבום החדש מהצליל האורבני-ברלינאי והמעט נוקשה לטובת כזה ששואף את השראתו דווקא מהיערות העבותים מחוץ לברלין על צמרות העצים שלהן שמנשקות את האופק. Pole נשמע חם מתמיד והמינימיליזם שלו מתרחק מצליל "סכין המנתחים" האלקטרוני הקר והמוכר לטובת מעין חַיּוּת צבעונית ופסטורלי ולמען האמת, תופסת מקום משני בעוד הדאביות מתקרבת יותר מתמיד למקורותיה הג'מאייקנים ושוברת שיאים חדשים בחיבור הלא מובן מאליו בין אלקטרוניקה להצפת רגשות ברצף הקטעים החמישי והשישי ""Wurzel ו–"Aue". כך נשמע קאמבק אמיתי. אבל יותר מזה, כך נשמע אחד האלבומים האלקטרונים הטובים של 2015.