אלבום שני לפרוטומרטיר מדטרויט תוך שנה וחצי, ואם חשבתם שהאלבום הקודם היה טוב אז החדש שלהם הולך להעיף לכם את הראש! איש המפתח הוא בלי/ללא צל של ספק הסולן ג'ו קייסי: בעוד הגיטרה-בס-תופים אורבים ואז צולפים בדייקנות אכזרית כאילו יצאו לציד קטלני במרחבי התודעה, קייסי נשמע כמו אדם מעורער שמוכן למות (למות?! למות על החרב!) למען אמונתו הדתית, אך לא לפני שיטיל ספק, ירעיל בארות ויאתגר את המוסר האנושי, כשהקתרזיס מגיע לקראת סוף האלבום ב- "Why Does it Shake". אבל לצד הרדיפה הכמעט אובססיבית אחרי הצדק האבסולוטי, על רקע פוסט-Pאנק קשוח וחושף שיניים כמו זה של Parquet Courts ו-The Fall על חומרים ממריצים, קייסי ופרוטומרטיר נחושים גם לחשוף את הצד הלא-אוטומטי של האנושות: רגש, חמלה ורומנטיקה ניו-ווייבית נוסח Joy Division, Editors ו-The National, שמייצר כמה מהשירים היפים ביותר בז'אנר ומשדרג את מעמדו של הקדוש המעונה הראשון מ "סתם עוד להקת רטרו" לאחת המובילות בז'אנר בגרסתו העכשווית.