ניו-המפשייר אינה רק מדינה קטנה בארה"ב בה ברני סנדרס מכה את הילארי קלינטון שוק על ירך או עוד במה במסע הבחירות המטורלל של דונאלד טראמפ, אלא גם כור מחצבתו הנוכחי של דאג טאטל, כוח עולה ומבטיח בסצנת האינדי-רוק הפסיכדלי העכשווי, וחבר בהרכבים מנסחי הזיות כמו MMOSS ו-Wildildlife.
באלבום הסולו השני שלו ממשיך טאטל לבצע שירי פופ פסיכדליים מתוקים, קליטים וכובשים על רקע עבודת גיטרות נהדרת שנעה במינון נכון בין גיטרות חשמליות לאקוסטיות וכך שומרת על מיסוך נעים וריחוף קל ללא עזרים פסיכואקטיביים. האם מדובר באלבום הפסיכדלי הטוב ביותר ששמענו לאחרונה בלי עזרים פסיכואקטיביים וכזה שמומלץ למי שאוהב את ה-Zombies, ג'קו גרדנר, ביג סטאר, הByrds-, קורט וייל ואפילו את פינק פלויד ותזמורת אורות החשמל?! לא נכחיש זאת! ובשתי מילים: גיטריסט גאון.