שילוב נדיר ביופיו בין מוזיקה יפנית מסורתית לאלקטרוניקה ניסיונית ומוזיקת עולם כמו שמעולם לא שמעתם. הכלים המובילים פה הם למעשה כלי-הקשה:
טאבלה ותופי בונגוס שמייצרים מקצבים משונים, לפעמים עם כלי נשיפה ברקע ולעתים עם עיבודי מיתר קלאסיים מודרניים ונוגעים ללב, וכמעט תמיד עם שירה ביפנית ברקע של כל ההתרחשויות המוזיקליות: נקיה ועדינה או כזו שעברה עיבוד כלשהו המעניק להfeel חייזרי. בכל רגע נתון, האלבום הזה מאתגר ומייצר שיאים אמוציונליים והדבר היחיד שאנחנו יכולים להשוות אותו אליו הוא מדומיין: פסקול שלא נכתב מעולם ע"י נינו רוטה לסרט יפני אלמוני בביצוע ה- Art Ensemble of Chicago ההופך לטובתו להרכב בראס בלקני על רקע מקצבים שבורים שתוכנתו ע"י אפקס טווין או Venetian Snares, אבל כמו שרק יפנים יודעים לשבור, לחתוך ולקצץ ביטים כדי שישמעו מעניינים, גם היום, 14 שנים אחרי שיצירת המופת סוערת הרגשות הזאת יצאה לראשונה. המילה חובה מעולם לא הייתה יותר מחייבת.