הוגו רייס, אם טרם התוודעתם אליו, הוא אחד הגיבורים הלא-מושרים של סצנת הפוסט-פאנק האוסטרלית של תחילת שנות ה-80, והקריירה המוזיקלית שלו ארוכה ומקבילה, למשל, לזו של ניק קייב איתו גם ניגן כחבר מן המניין ב-Bad Seeds בין 1983 ל-1985.
לא בכדי עולה כאן שמו של ניק קייב – כבר קרוב ל-30 שנה שרייס משחרר אלבומים באותה הרוח, וכך גם באלבום החדש יחד עם להקתו הוותיקה, ה-True Spirit. הוא אומנם לא זכה מעולם להכרה האייקונית שקייב נהנה ממנה, אבל הרוק בלוזי שלו יהווה תענוג צרוף עבור אלה שאלבום חדש של ניק קייב הוא יום פקודה, ויאמר לזכותו של רייס שהמוזיקה שלו קברטית יותר, גרובית ושורשית יותר וגם ספיריטואלית יותר. לרייס יש קול חם, מחוספס ואבהי, וכשהוא שר על רקע פסנתר עגמומי או מלחשש על רקע מסך עשן של גיטרות פסיכדליות זוממות הוא נשמע כמו שילוב בלתי-נתפס בין מיק הארווי, מארק לאנגן, לאונרד כהן, סרז' גינסבורג ומייק פאטון בתקופת Lovage. את היופי האפלולי, משחיז המילים וחרוש הקמטים הזה אתם לא רוצים לפספס.