אנחנו עוד לא יודעים מה צפוי בהמשך השנה, אבל 2016 בהחלט תירשם בדפי ההיסטוריה בתור שנה בה יצאו לפחות שני אלבומים מצוינים שעל שניהם חתום המפיק רנדאל דאן. הראשון ביניהם הוא האלבום האחרון של בלאק מאונטיין שכבר זכינו לשבח לפני מספר שבועות, והשני הוא כמובן האלבום החדש של ה-Cave Singers שיוצא ממש עכשיו. בדומה ל-IV של בלאק מאונטיין, גם ב-Banshee, האלבום החמישי של השלישיה מסיאטל, דאן הצליח לנסח מחדש את הצליל החם של ההרכב, אך כאן פחות או יותר מסתיימת ההשוואה. אומנם השיר הראשון ב-Banshee הנקרא That's Why הוא שיר עם מקצב רוקנ'רולי מטמטם וישיר שהיה יכול להשתלב בקלות באלבום של בלאק מאונטיין, אבל ההמשך יחסית רגוע ומהורהר יותר, לכאורה ברוח האלבומים הקודמים של ההרכב, אבל לא ממש. כאן למעשה באה הנוכחות של דאן כמפיק: תחת ידיו ה-Cave Singers נשמעים מעודנים אך מלוכלכים יותר מאי-פעם, חדים, גרובים ורגשניים כמו שלא נשמעו מעולם, עד כדי כך שדאן הולך להפוך בן לילה למפיק מבוקש עקב הפגנת יכולות ההפקה אלכימאיות ובלתי מוסברות שבעזרתן הצליח להתיך בין שירי אינדי-פולק יפים סטייל ה- Fleet Foxes או Edward Sharpe And The Magnetic Zeros לבלוז-רוק הרטרו-סבנטיזי של הבלאק קיז באופן הטבעי ביותר.
אז אין ספק שדאן הוא קוסם, אבל הקסם היה מתפוגג בשניות לולא היה עומד מאחוריו, בראש ובראשונה, הרכב ותיק ומגובש שיודע בדיוק מה הוא עושה ומה הוא רוצה.
