היישר מעיר קטנטנה בלואיזיאנה – ששמה ככל הנראה אסור לפרסום, אך מותר לספר שהיא שוכנת על גדות המיסיסיפי – מגיע אחד הקולות החדשים והמרשימים באינדי-רוק האמריקאי העכשווי. קייל קראפט, שבילדותו ניסה כוחו בציד תנינים וכמעט שהחזיר את נשמתו לבורא בדו-קרב מול נחש פעמונים, משחרר אלבום בכורה עוצמתי. Dolls of Highland, שנשמע כמו הפסקול המושלם עבור אלה המסתודדים עם הכוסית שלהם בפינה חשוכה בפאב שכוח אל, מכיל תריסר שירי הלל לרוק של שנות ה-70 – מגלאם בומבסטי ועד רוק דרומי ובלוז בוגי-ווגי ביצתי – הוקלט יחד עם שני חברי ה-Helio Sequence שגם מיקססו את האלבום והשכילו לשים דגש על הדבר החשוב ביותר במוזיקה של קייל קראפט: הקול העוצמתי והבלתי נשכח שלו שגורם לו להישמע לרוב כמו בוב דילן מודרני, אך עם השפעות חזקות של דיוויד בואי ואלטון ג'ון. וכשההפקה המוזיקלית קורצת לזו של בואי ב"זיגי סטארדאסט" אך במקביל מעלה באוב צלילים דומיננטיים מהאלבומים הקלאסיים של Dr. John, נביא הבלוז מניו-אורלינס, אתה נותר מסוחרר, ללא מילים, מחפש שוב את הכפתור של ה-Play או מנסה לא לשרוט את התקליט עם היד הרועדת שמניחה על שוב את המחט.