ג'יי ברטל הוא היורש של לאונרד כהן (שיבדל לחיים ארוכים) וזו הצהרה שאנחנו עומדים מאחוריה בלי היסוסים.
ב-Light Enough הוא מפנה גב לקדרות והאפלוליות, מתמסר ומאיר את הדרך בפולק פואטי שזוכה להפקה ברוח אלבומי המופת המוקדמים של הטרובדור הקנדי. ולמרות שזה נשמע "כמו" זה עובד כמו קסם משום שג'יי ברטל, אבל ממש כמו לאונרד כהן, הוא כותב שירים בחסד עליון שיודע להציף בדידות, לקונן על שאיפות גדולות שהופכות לשגרה אפרורית ולתאר מערכות יחסים מתפוררות במילים רכות. כשהן יוצאות מפיו של ברטל ומקבלות ביטוי מוחשי בזכות קולו העמוק, הן הופכות לחץ חדור מטרה אחת ויחידה: הלב, המבקש שיפצעו אותו שוב ושוב.
1. G & Me
2. Tuesdays
3. Laundry Line
4. The Burden
5. Light Enough
6. Into Quiet
7. The Worm
9. When I Arise
10. Ferrier
11. The Ceiling
12. Me and G