החיפזון הוא מהשטן, נפוטיזם היא שיטת מנויים פסולה ואיפוק הוא ככל הנראה תופעה מבורכת, אבל ברגע שגילינו שלאמבר וובר, הסולנית של בלאק מאונטיין, יש אחות תאומה שמוציאה אלבום בכורה לא יכולנו להתרכז בשום דבר אחר ורצנו אינטרנטית לברר במה מדובר.
אחרי שהחזרנו לעצמנו את הנשימה, היא נעתקה שוב ברגע שהקשבנו ל"הלילה", הסינגל הראשון מתוך האלבום – כמעט שלוש וחצי דקות של אינדי-רוק שוגייזיי, שמתחפש לשיר דרכים חמקמק שמבטא עצמו בצלילים שאנחנו אוהבים מבית מדרשם של החשודות המיידיות - הופ סאנדובל, מריסה נדלר, טס פארקס או נעמי יאנג מגלקסי 500. אבל אשלי שאדו לא עוצרת שם: האלבום שלה נוגע בפולק, לואו-פיי ואינדי-רוק, מלטף ללא הרף וצובט בלחנים חזקים שנותנים בנו סימנים כמו שידעו לעשות בעבר השירים הטובים ביותר של Low, ליסה ג'רמנו, קאט פאוור או נינה נסטסיה, ולפעמים זה כואב לגלות כמה שהשירים באלבום הזה כנים וישירים.