יכולות ווקאליות מרשימות לא חייבות לבוא לידי ביטוי אך ורק דרך שירה ברורה, חדה ועם דיקציה מושלמת, נוסח פרדי מרקורי למשל, אלא גם מתוקף יכולתן לבודד את המאזין ולייצר עבורו אווירה ייחודית שנוגדת את כל מה שקורה סביבו באותו הרגע. באלבומה החדש, ג'וליאנה ברוויק עושה בדיוק את זה, ואף מצליחה להתעלות על הרף גבוה שהציבה לעצמה ב-Nepenthe, אלבומה הקודם מ-2013. יד ביד עם מוג רחשושי שמזמזם צפצופים ושטיחים אנלוגיים, מהלכי פסנתר דומיננטיים ולעתים גם עיבודים לכלי מיתר, ברוויק מניחה לופים על גבי לופים ורבדים על גבי רבדים באמצעות קולה המלאכי לכדי יצירה שלמה ומהפנטת ומפסלת את הצליל של האינסוף. לפעמים זה נשמע כמו תפילה חרישית שמהדהדת בקתדרלה נטושה אל תוך הלילה, לעתים כמו חלום מלכותי בהקיץ. בכל שלב, Will סוחף את המאזין לו באופן טוטאלי ומגונן עליו למשך כמעט 40 דקות. אם אתם אוהבים דרים-פופ, פוסט-רוק, שוגייז, אמביינט והמוזיקה של סיגור רוס, Grouper, Fennesz וקוקטו טווינז מצמררת אתכם בהן צדק אז אתם חייבים בהחלט להתמסר מרצון לג'וליאנה ברוויק.
1. St. Apolonia
2. Nebula
3. Beached
4. Same
5. Wist
6. Big Hollow
7. Heading Home
8. Someway
9. See, Know