Preoccupations

אלבום הבכורה של Viet Cong היה אחד הטובים של 2015 הודות לכך שהציע תמהיל של פוסט-פאנק קראוטי וקשוח שמתבשל על אש קטנה עם רוק אלטרנטיבי אפלולי עד שהוא מכלה את זעמו כמו לבה רותחת הפורצת מהר געש רדום. מבקרי המוזיקה התלהבו, קהל המעריצים הלך וגדל, אך בד בבד גם יצאה ביקורת חריפה נגד שם הלהקה מעורר המחלוקת, ואיתה האשמה ששם כזה הוא בחזקת גזענות והתנשאות תרבותית על ה-Viet Cong המקוריים מווייטנאם. מלחמת השיימינג והתשה הצליחה והלהקה נכנעה ושינתה את שמה ל-Preoccupations. השם החדש פחות מוצלח, אבל לפחות בכל הנוגע למוזיקה ההרכב הקנדי הוכיח שארסנל הרעיונות שלו מגוון, יצירתי ומתוחכם לפחות כמו פעולות ההסחה והגרילה של הוויטקונג המקוריים. כבר בשניות הראשונות של "Anxiety", שפותח את האלבום, המתח המזכך ממלא את החלל והופך לאפקטיבי עם צלילים ניו-ווייביים ממוקדי מטרה ושירה סטייל פיטר מרפי מה-Bauhaus. בכלל, הצליל האפל שמאפיין את הלהקה מתגבש כאן לכדי קריסטל אייטיזי מנצנץ ומרהיב של פוסט-Pאנק ופופ מלודי ופיקנטי מהסוג שהפך אלבומים מאותו עשור חשוב לקלאסיקות. הסינגל הנוכחי "Memory" הוא דוגמא מצוינת לכך – לא פחות מכמעט אחת עשרה וחצי דקות (!) של קתרזיס סוחף ומהפנט חושים סטייל אינטרפול או The National שהולך ומתגבר עד שהופך להמנון מצמרר ומסתיים כקטע שוגייז אמביינטי שמזכיר חומרים ישנים של Slowdive, מיי בלאדי וואלנטיין או סוניק יות'. כל זאת ועוד גיטרות מנסרות, מהלכי סינתיסייזרים עם צלילים עכורים ותפקידי שירה פופיים לחלוטין הופכים את האלבום הזה  ליחיד במינו, כזה שמוכיח שלהקות שיכולות להעניש, לנחם, לאתגר ולשכך כאבים במקביל הן על-זמניות, ולעזאזל עם השמות שהן מעניקות לעצמן. חובה.