האלבום היחיד שיצא מחלציו של ההרכב עם השם המבהיל ע"ש פרנקנשטיין הי"ד (שכל קשר בינו ללהקת ה-Pאנק האמריקאית עם אותו השם לא קיים ולא היה קיים מעולם).
באותן שנים, הרוק המתקדם האיטלקי היה בשיאו ולמוד הישגים יפים ואלבומים רבים. יחד עם זאת, השפע וההיצע הרב גרם לחלק מהאלבומים – גם המשובחים שבהם – להתפספס. כך גם במקרה של האלבום הזה, עם השם נטול הדאגות והציני שהעניק לו פאולו טופאני מ-Area, מלהקות הרוק המתקדם המובילות של איטליה באותן שנים, ש-Electric Frankenstein היה למעשה בחזקת הרפתקה חד-פעמית שלו. אמנם לא מוצלחת במיוחד מבחינה מסחרית, אך סקרנית ומסקרנת מבחינה אומנותית, לא הולכת בתלם וחוקרת את הצליל הפסיכדלי (במובן החומצתי של המילה), הרוקנרולי (במובן הגלאמי של המילה) והפרוגרסיבי (במובן הווירטואוזי של המילה) לעומקו, כך שלצד דקות של מלודיות ארוכות ומולחנות לעילא יש גם רגעים שבהם הסאונד הכללי מתכסה בצפצופים ביזאריים ובמהלכי גיטרות חלליים, פאזייים שכתובים ומנוגנים ללא חת. באופן יחסי ויוצא דופן לפרוגרסיב האיטלקי תפקידי השירה הם באנגלית מה שהופך אותו לנגיש יחסית, במיוחד אם שירה באיטלקית גורמת לכם לנוע בחוסר נוחות על הכיסא ולעומת זאת השפעות של Budgie, הביטלס, Hawkwind, פינק פלויד, לד זפלין, טי רקס, Blue Cheer, Atomic Rooster ו- Amon Düül IIגורמים לכם לעלות עליו ולהתחיל לרקוע עליו ברגל ימין. טוב, גם בשמאל.