שלושת האלבומים הראשונים של Colder (שם הבמה של המוזיקאי הצרפתי Marc Nguyen Tan) מהווים את אחד הסמנים היותר סקרניים (וכתוצאה מכך, מסקרנים) בתחייה המחודשת של הגל החדש, הפוסט-Pאנק וה-Cold Wave של שנות ה-80 המוקדמות. אך מה שהתחיל כמחווה כמעט ברורה מידי לגיבורים המוזיקליים שלו - Joy Division , Section 25 וSuicide כדוגמאות מייצגות – לצד חיבה יתרה לפופ שגרמו לו להיות מוזכר בנשימה אחת עם הרכבי רטרו כמו LCD Soundsystem או Shit Robot, הפך במרוצת הזמן, ובאלבום החדש במיוחד, לצליל עם חותם אישי, קר יותר אם תרצו, של גל חדש שוגייזי שלא נזהר משיפועים פסיכדליים וחדים הנקרים בדרכו הלא סלולה כשתוך כדי רבדים של פוסט-רוק אווירתי ואלקטרוניקה קראוטרוקית מוקפדת שמתהווים בצד הדרך משתלבים בסאונד הכללי. בזכות ההפקה הנקייה, הנגישות שמאפיינת את המוזיקה של Colder גם ברגעיה האפלים ביותר נוכחת, והמקצבים הרפטטיביים והמזככים מבטיחים שקטעים נבחרים ינוגנו בוודאות ע"י תקליטני המועדונים המובילים. וכל העובדות האלה יחד מצביעות על דבר אחד וברור כשמש בלב המאפליה הקרירה הזאת: עוד יצירת מופת של Colder.