אלבום האולפן החמישי והאחרון של ה-Junior Boys הוא מסע הרטרו המוזיקלי שלהם לא רק שלא עוצר בהאוס של הניינטיז, ואף מדלג על האלקטרוניקה השכלתנית של אותן שנים, אלא גם ממשיך בקלילות לאלקטרו-Fאנק של שנות ה-80, כך שההנאות הקטנות והחטאים המתוקים של הצמד הקנדי נחשפים ו"מעיל שחור גדול" נשמע כמו אלבום R&B חלקלק מבית מדרשם של פרינס או Cameo או סינת'-פופ נוסח ברונסקי ביט. יחד עם זאת, הודות לחוש ההומור של ההרכב ויכולות ההפקה המרשימות שלו, שנעות תמידית על הציר הרחב שגרוב בקצהו האחד ומינימליזם בקצהו השני יש כאן אינספור שיאים מוזיקליים חדשים מבחינת ההרכב מבלי שהוא יגלוש למחוזות הקיטש הפופ האייטיזי הדלוח. יתרה מזאת, מספר דומה של טראקים חושף גם השפעות של ארת'ור ראסל וקראפטוורק בעוד רוח הטכנו הדטרויטי נחה עליהם כך שלא רק שהאלבום החדש של הג'וניור בויז נהנה מאיזון מוזיקלי בריא הוא טורף את כל הקלפים ומסתמן כטוב ביותר של הצמד עד היום.