ג'יימס אלכס סניידר, הסולן של Beach Slang, הצהיר שהוא "לא רוצה ללחוש דברים, אלא לצרוח אותם" ועשה מעשה. כשקולו מכוסה בדיסטורשן פריך, הוא צווח באלבום השני של Beach Slang על מה שבאמת חשוב ומתרחש סביבו, דרך שירים אמוציונליים מרומזים על מיקסטייפים, פצצות אטום או מסע של פאנקיסטים היפסטרים לדיסקוטק. מתוקף המלודיות הקליטות שמלווים את השירים האלה וכנותם המופגנת רובם הפכו במהרה להמנוני אינדי-רוק מידיים ואת האלבום הרועש-רגשני הזה לאחד המדוברים והמומלצים של 2016. לכאורה, היה קשה להאמין ש-Beach Slang יצליחו להאפיל על סערת הרגשות שאפיינה את אלבומם הקודם שיצא רק שנה קודם, אך מסתבר שלעתים דווקא כשמנגנים "חזק" יותר, ממש עד כדי כך שנוצרת חבטה רועמת של רגשות מודחקים ומבלבלים כפי שמרמז שם האלבום, התוצאה שמתקבלת היא מהימנה, סוחפת ומותירה את חותמה באופן נהיר יותר. אם יש באמת משוכה כזו שנקראת "משבר האלבום השני" אז Beach Slang קודם כל זינקו לאתמול באלבום ששואב את השפעותיו גם מהסמית'ס ובעיקר מה-Replacements, אך גם דילגו מעליה בקלות.