מכיוון שהוא משחרר אלבומים בקצב מסחרר בממוצע של אחד לשנתיים, ייתכן ונשכחו האלבומים המוקדמים של דמיאן ג'וראדו מעט מאחור.
לאחרונה, השני והשלישי ביניהם זכו למהדורות ראשונות אי-פעם ע"ג ויניל וזו הזדמנות להיזכר (או להכיר לראשונה) את דמיאן ג'וראדו הצעיר, שכבר בסוף שנות ה-90 היה סינגר-סונגרייטר שפל רוח ומספר סיפורים רגיש ועגמומי ששילב בין פולק שמושפע מטים הארדין, ניק דרייק ובוב דילן למוזיקאי אינדי-רוק ששאבו את יגונם במידה רבה מאותן מעיינות נובעים של השראה כמו Songs: Ohia, אליוט סמית' או Smog. שני האלבומים האלה אוצרים כמה מהשירים הטובים ביותר שדמיאן ג'וראדו כתב והם היסודות להמשך הקריירה הצנועה של אחד כותבי השירים הכנים שפועלים כיום.