זה לקח לו חמש שנים (או חצי-עשור אם רק נרצה להישמע קצת יותר דרמטיים או ממלכתיים), אבל ינס לקמן הצליח סוף סוף לקבוע פגישה עם החיים עצמם ולשחרר אלבום חדש. בשמיעה ראשונה "החיים יראו אותך עכשיו" נשמע צוהל ומשובב נפש, אך בפועל, כפי שלקמן היטיב לתאר זאת בעצמו, כ"אלבום דיסקו של משבר אמצע החיים". כמי שפרץ לתודעה בגיל 23 בלבד עם אלבום של אינדי-רוק מינורי ונחבא אל הכלים ( "When I said I Wanted to be your Dog" הנהדר מ-2004,(הוא מפתיע לחלוטין באלבום החדש כשהוא לא בוחל בשום אמצעים של פופ שבהישג ידו ומציע עשרה שירים שרובם מגובים בהפקה אלקטרונית רקידה, אבל מתחת מסתתרת מטרה ברורה: לקמן למעשה משתמש בפופ כדי לבטא משבר זהות במונחים של אבסורד, את הדיסוננס התמידי בין חופש הרצון למציאות העגומה ואת יחסי האהבה והשנאה שכל אדם מנהל בשגרה עם הבדידות הקיומית. כמובן שגם ההומור העצמי שלו נוכח כאן במלוא הדרו ומשתלב היטב בבחירות לדון ולהעלות נושאים אישיים כ"כ טעונים במסווה של שירי פופ חסרי דאגות. ובמובנים רבים, דווקא תחת המעטה הצוהל הזה, לקמן משחרר את האלבום הכנה ביותר שלו עד היום.