Out In The Storm

אינדי רוק ופופ מקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים ומניבים תוצאות מספקות באלבום החדש והרביעי במספר של Waxahatchee. האיזון המושלם בין רוק גיטרות מעורר שלעתים קרובות הופך לאקוסטי ועגמומי לבין לחנים שהמתקתקות שלהם רק מכסה על מילים לא פשוטות שמתגלגלות על הלשון בקלילות אך למעשה מתארות התחפרות פנימית אל תוך נפש פגועה ואז החצנה של רגשות בעקבות פרידה כואבת באופן שמזכיר סינגר-סונגרייטריות דומות שלא חוששות מדיסטורשן כמו אנג'ל אולסן או קורטני בארנט בעודן מרפדות אותו בחיוך מעושה ומתיקות מרירה. בהקשר הזה ראוי לציין את Fade, שיר הסיום ב-Out of the Storm  בו Waxahatchee מתארת איך היא צופה בעצמה נעלמת , דוהה ומתעמעמת על רקע פריטת גיטרה ישנונית. עומקם של הדברים שהיא מביאה לחזית נטמע היטב וגם התובנה שבסופו של האלבום הבדידות חונקת את הצחוק.