Music for Megaliths

חלוקת הקשב המרשימה של סטיב וון טיל מ-Neurosis מאפשרת לו להתפרש על שלל פרויקטים שיש ביניהם ציר מקשר וקוהרנטי בעוד כל פרויקט שומר מכל משמר ובקנאות דתית על הייחוד שלו. האלבום החדש של וון טיל תחת השם Harvestman מתמקם איפשהו באמצע על נקודה לא-סימטרית בציר המפותל שנמתח בין אלבומי הסולו שלו (כסטיב וון טיל), הקטעים האבסטרקטיים והלא-מטאליים של Neurosis  לבין אלה הנידחים ביותר של Tribes of Neurot שנמצאים בקצהו המרוחק. לעתים קרובות נדמה שוון טיל מושך בעיקר לשם עם דרואונים רפטטיביים וטקסיים ברוח הקונספט של האלבום – מוזיקה למגליתים, אבנים עצומות בגודלן ששימשו כמצבות זיכרון וקברים או כאלה שנתפשו בתקופות פרה-היסטוריות כבעלות יכולות חיזוי נבואיות ואסטרונומיות – ובפעמים אחרות דווקא לפולק העגמומי שהוא מקליט באלבומי הסולו היפים תחת שמו. בין לבין, ובמיוחד בקטע היחיד בו מצטרף ג'ייסון רואדר, המתופף הוותיק של Neurosis והנוכחי של Sleep, פסיכדליה מיסטית ממלאת את החלל בלופים אינסופיים של דיסטורשנים עדינים וחלליים כשוון טיל שר בחרישיות מבודדת ברקע. Sundown, שמבליח מיד אחריו, קוטע בבת אחת את תחושת ההתעלות הרוחנית עם שקיעה קשוחה של סינתים אנלוגיים שחוברים לדיסטורשנים צובטים.  White Horse, שחותם את האלבום, מגיע בדהירה איטית מאוד, טעון בדימוי המיתולוגי הרחב שלו, ונרתם למרכבת השמש שוון טיל מוביל בעלטה מוחלטת לטובת התעוררות מחודשת וחזיונות מורחבים של חוויות על-חושיות.  

TRACKS
1 The Forest Is Our Temple
2 Oak Drone
3 Ring Of Sentinels
4 Cromlech
5 Levitation
6 Sundown
7 White Horse