הגענו ל-1969. מייק בלומפילד בשיאו, אחרי שהקליט והופיע עם בוב דילן, עשה חיל עם ה-Electric Flag ולהקת הבלוז של פול באטרפילד וכבר היה חתום על ה-Super Session האגדי עם אל קופר וסטיב סטילס, כמו גם על The Live Adventures Of Mike Bloomfield And Al Kooper עם אחיו המתולתל התאום. לטובת שתי הופעות שהוקלטו בסופ"ש אחד בפילמור ווסט בסן-פרנסיסקו הוא חבר שוב לניק גרייבנייטס ואיגד סביבו חבורת נגנים מעולים שחרכו את הבמה עם סשן של בלוז עשיר בכלים וביצועים מהפנטים לשירים של אוטיס ראש, ג'יימס קוטון ושל בלומפילד עצמו שנוסקים לגבהים חדשים של שלמות. אין להופעה הזו מעמד מספיק קאנוני כמו זו של ה-Super Session אבל בחיי שהיא משתווה לה מבחינת ההתמסרות הטוטאלית של בלומפילד לבלוז.