Offering

Cults, צמד סטודנטים כושל לצילום שהפך להרכב לאחר ששני החברים בו הודחו מלימודיהם האקדמיים, פתח את העשור הנוכחי בתרועה רמה עם שני אלבומים מפלחי תודעה ומגזרים שונים שיצאו בקולומביה (תחת הלייבל הפרטי והממותג של של לילי אלן, לא פחות), ובארסנל שלהם אף שכנו בבטחה להיטים גדולים כמו Go Outside ו-Abducted שסימנו כי לצמד הניו-יורקי צפוי עתיד מזהיר. ואז הם נעלמו.
כשהם צצו מחדש, לא ציפינו שנפגוש את האלבום השלישי שלהם (שיצא בשעה טובה ממש לאחרונה אחרי ארבע שנות שתיקה) בלייבל אינדי שוקק חיים אך מעט זעיר כמו Sinderlyn. אך כפי שההדחה מספסל הלימודים בבית-הספר לצילום רק היטיבה איתם, האזנות חוזרות ל Offering מאששות את התחושה שהחזרה לעניינים (ולא למרכז העניינים), לעשייה (ולא ללב התעשייה), רק עשתה חסד עם הצמד וגם עם הרטרו-אייטיז-אינדי-פופ המלנכולי שלהם שייתכן ואף הפך לקליט מאי-פעם, כך שזהו בוודאות אלבומם הטוב ביותר מבין השלושה וכולו שירים שמשתכשכים במלודיות מצמררות, הומור שחור, תעצומות רגש וניכור אורבני בריא. ומהבחינה הזאת – וכפי שהעטיפה ושמו מרמזים – השמיים הם עדיין הגבול ולעולם לא יפסיקו להיות.