האלבום האחרון של דנט מיי יצא כבר לפני כמעט שישה חודשים, אך אחד היתרונות של מוזיקאים שכמותו שחוטאים ברטרו הוא שהם לעולם לא מתיישנים, אלא מכוונים את מכונת הזמן שלהם כדרך קבע אל העבר. כך שזה לא משנה מתי תתקלו בדנט מיי, הוא תמיד יישמע כאילו הגיח באיחור אופנתי על מנת להפוף מייד למסמר הערב וכדי להעלות לכם חיוך טיפשי בזווית הפה דרך רוק הרמוני ומתוזמר, סינת'-פופ שמבטא חלימה מופרדת בהקיץ ושירי אהבה שלא לוקחים את עצמם ברצינות. אך לא מדובר באיזה מוזיקאי עצל ואובד עצות, אלא בכותב שירים עם אג'נדה וחד עם סכין פלסטיק בין השיניים שלא בא לצחוק עליכם, אלא לצחוק אתכם על כמה שהעולם הזה מגוחך. באופן הזה, הוא מציע את הדרך החיובית ביותר להתמודד עם המציאות העגומה שהעולם הגשמי מציע לנו – העולם המקביל והפנטזיונרי שלו. לא נותר אלא להתמסר לגחמות האלה.