הוא קורא לעצמו "ירח רח", אבל המוזיקה של סופט מון באלבומו הרביעי נשמעת כמו זו שמפיק ירח מר, שחור וקשוח ובעזרתה של רוח רעה.
אמנם הפזמונים נושקים לפרקים לאזורים היותר רכים של הניו וייב והרוק הגותי של שנות ה-80, אך רוב הזמן הביטים דורסניים, הבייס-ליין מקשיח, השירה מתפלשת בדיסטורשן והסינתיסייזרים משתוללים, חופרים וקוברים כל ניצוץ מלודי אפשרי באלבום מעולה שנשמע כמו גרסה אגרסיבית יותר של ניין אינץ 'ניילז בתקופת Pretty Hate Machine, כמו גם חזרה למחתרת של האינדסטריאל האמריקאי בשנות ה-90 עם להקות כמו 16Volt, Haloblack ו-Out Out ומחווה לאבות המייסדים (סקיני פאפי, KMFDM ומיניסטרי). מה שאומר שהאלבום הזה ,כשמו כן הוא, פושע.