נקודת המפגש של חברי Moondoggies היא תמיד בהצטלבות שבין קאנטרי, פולק ואמריקנה ומשם הם יוצאים למסעות בנבכי הפסיכדליה והאינדי הרוקנ'רולי עם עבודת גיטרות משובחת, שמצליחה להשיק באופן מושלם בין רגש ליכולות טכניות גבוהות שלא היו מסתנכרנים לולא השירים של ההרכב הנפלא הזה היו כתובים טוב כל כך, מושפעים מניל יאנג אך קורצים גם לבירדס, גרהאם פרסונס, Creedence Clearwater Revival ולקרוסבי, סטילס ונאש (עם יאנג וגם בלעדיו) מחד, ומממשיכי דרכם של כל אלה כמו ה-Fleet Foxes, Band of Horses, Beachwood Sparks ו-My Morning Jacket מאידך. כך שיש פה חגיגה אמיתית - גם אם לעתים מינורית ושקטה - של רוק אמריקאי משובח כפי שזמן רב לא צלצלה באוזנינו בקול כה נהיר וברור.