1948. היהודים נכנסים ליפו. בית מגורים שנעזב בבהלה על ידי דיריו הערבים הופך להיות ביתם של ניצולי שואה שהצליחו למלט את נפשם מהתופת באירופה. אנשים כואבים ופצועים בנפשם, שנעקרו מעולמם, מגיעים חסרי כל לארץ זרה וצריכים להתמודד עם קשיי הקיום היומיומיים. בגלל מצוקת הדיור גרות כמה משפחות בדירה אחת. רדופים מאימת הזוועות שחוו, מתרפקים בגעגועים על עולמם שחרב, הם נאחזים בחלומות לחיים חדשים ובעיקר משוועים לאהבה. כמו גיבורי הסרט שהם שברי אדם, מרוסקים בנפשם, כך גם הסרט עצמו עשוי רסיסי סיפורים וקרעי חיים, שמתערבלים ונעים הלוך וחזור על ציר הזמן, בין עבר להווה, ומתחברים לרצף המשונה הזה שנקרא חיים. מיכל בת-אדם הופכת את כל אלו לפואמה אפית- לירית, ומעלה תהיות על מהות הקיום שלנו.