שנתיים לאחר מלחמת ששת ימים, מסייר יהורם גאון בסמטאותיה של העיר העתיקה בירושלים – העיר של סבו אליה נמנעה כניסתו עד כיבושה ב-1967. במורד הסמטאות הצרות, מנסה גאון לבנות את סיפור ילדותו מפיסות זיכרון, תוך שהוא משווה בין המציאות המצולמת לפנטזיה שהלכה ונבנתה במוחו הקודח לאורך תקופת נעוריו והתבגרותו.