לס מואה טמה

את מייק ברנט מצאו על המדרכה ברחוב ארלנז'ה שברובע ה-16 בפריז, בבוקר יום שישי 25 באפריל, 1975. הוא שכב על גבו, עם הפנים לשמיים, בחולצה כחולה, יחף, שלם מבחוץ, אבל מרוסק מבפנים. בן 28 היה במותו. משה ברנד, נולד במחנה המעצר בקפריסין, וגדל בעיר התחתית בחיפה. בנערותו היה כוכב מועדון הרונדו בכרמל ולאחר מכן הצטרף למסע ההופעות של להקת כרמון והופיע במועדוני הלילה בתל אביב. הוא נסע להופיע במועדון לילה בטהרן, ושם פגש את קארלוס וסילבי ורטאן, כוכבי פופ צרפתיים, שבעקבות הזמנתם נסע לפריז. מבלי לדעת מילה בצרפתית, תוך זמן קצר, הגיע למעמד של כוכב-על בצרפת של תחילת שנות השבעים. תקליטיו נמכרו במיליוני עותקים, להיטיו הושמעו בכל תחנות הרדיו באירופה ובקנדה וכבשו את פסגות מצעדי הפזמונים. ואז תפנית בלתי צפויה. האם אכן הייתה בלתי צפויה, או שסיפור חייו הוא כרוניקה ידועה מראש של התאבדות? סיפור של אי צדק, כוחניות, הרבה כסף, ורצח התמימות. מייק החל להלחין את שיריו ורצה להיות מוצג לציבור בצורה שונה, כאמן-יוצר ולא רק כתמונת שער. כשנתגלו הסדקים הראשונים שהובילו לניסיון ההתאבדות הראשון בז'נבה, סרבו המפיקים לקבל את העובדה שמכונת הכסף תפסיק את פעולתה. סיפור של קונפליקט בין הרצון להצליח ולבין המחיר שאותו משל'ה היה מוכן לשלם.