הפוטבול במדינת וירג'יניה הוא המלך. מדובר בדרך חיים. במוסד נערץ ומכובד. בשנת 1971 הפוטבול היה הכל לתושבי העיירה אלכסנדריה בוירג'יניה. יסודות המסורת המפוארת והחגיגית של הפוטבול המקומי, עומדים למבחן, כשהתלמידים השחורים משולבים סופית בתהליך האינטגרציה בבתי הספר של הלבנים. לתוך המצב החברתי החדש, הצופן בחובו "פיצוצים" מרחיקי לכת, נוחת הרמן בון, מאמן פוטבול שחור, שנשכר כמאמן הראשי לקבוצת "הטיטאנים" של בי"הס התיכון, כשמתחתיו מתמנה ביל יואסט, מאמן לבן, שמאחוריו ותק של שנים ומוניטין. המפגש בין המאמן השחור והלבן, יכול היה להפוך בקלות למסכת של איבה גזענית ידועה מראש. אלא שהפעם קורה בדיוק ההיפך. מהר מאד לומד צמד המאמנים לעבוד יחד, ולגלות שהמכנה המשותף ביניהם, חורג הרבה מעבר לאהבת הפוטבול. והם מצליחים לנקז את האנרגיה האדירה של נערים חסרי פוקוס, לטובת קבוצה מלוכדת, מגובשת ומנצחת. ובמקביל לחנך אותם לקחת אחריות ולגלות אכפתיות ומעורבות חברתית. נחישותם של שני המאמנים לעבוד ביחד ולנצח, הופך לנצחון הרוח, ולאיחוי קרעים חברתיים בעיר הנגועה בגזענות וחוסר סבלנות. ואם ההיסטוריה לא זוכרת שמות של גיבורים נוסח הרמן בון וביל יואסט, כדאי לדעת שרק בגללם, מקפידים תושבי וירג'יניה, עד היום, "לזכור את הטיטאנים".