לטובת המשך הניתוק מהקרקע וריחוף נונשלנטי אנחנו ממליצים לכבות את האור, לשלוף את העששית המאובקת שטמנתם בצריף שבחצר ביתכם, לחבר אוזניות ולהתרכז אך ורק באלבום השני והמדהים של אמילי קרוס, הנפש המלאכית המכנה עצמה Cross Record, שיצא ממש לפני ימים מספר בלייבל האיכותי Ba Da Bing. לקרוס יש קול צלול ועוטף שכזה, כמו של זמרת פולק נשכחת משנות ה-60, שפוצע את המאזין לו כשברקע השמיים נופלים בעקבות מהלכים אפיים של רוק מינימליסטי, תופים אפוקליפטיים רועמים, ניואנסים אלקטרוניים והשפעות של קראוט-רוק שכל אימת שהם מבליחים, הם מנפצים את תבנית הפולק הפסיכדלי שמובילה בגאון את האלבום הייחודי הזה, שנשמע לפעמים כמו שת"פ של Cat Power של האלבומים הראשונים עם ה- Swans, או של קרן דלטון עם Grouper, או של שרון ואן איטן עם Calla, אבל גם ככזה שקשה לשים עליו את האצבע ולהסביר מה בדיוק גורם לו להישמע כ"כ ייחודי ומעורר השתאות. מה שבטוח, Wabi Sabi של קרוס רקורד מגרה את השכל ומצית את הדמיון מתחילתו ועד סופו.