זה די מפתיע שמוזיקאי שכבר קבור וטמון באדמה זמן מה מצליח להחיות מחדש שירים שנכתבו לפני שנולד. אך זה בדיוק מה שמבדיל את ג'ייסון מולינה - הרגש והשכל מאחורי .Songs: Ohia ו-Magnolia Electric Co – מרוב הסינגרים-סונגרייטרים בני דורו והופך אותו לאגדה המתה-חיה שלאורה מתחנכים ויתחנכו מוזיקאים עתידיים שנחשפים אליו בקצב איטי, שקול ומדוד. בין הדברים שהספיק מולינה להתמקד בהם לפני ששתה את עצמו למוות ונפטר בגיל 39, היו סשנים של הקלטות גרסאות כיסוי לאמנים שאהב והיה מושפע מהם, כך שאחרי שהתוודענו לאהבתו לקונווי טוויטי וטאונס ואן זאנדט, מגיע תורה של השבת השחורה. כן, גם אנחנו אפשרנו לעצמנו להיות מופתעים ולהרים גבה (ואפילו שתיים) עד ששמענו את הטיפול הרגשי והמסור שלו בקלאסיקות כמו Solitude (מתוך Master of Reality) ו-Snowblind (מתוך Vol.4) והבנו שאוזי אולי שר אותם במקור, אבל מולינה מבודד אותם ומעצב אותם מחדש בדמותו הטראגית של אדם שלא יודע שסופו קרוב. אוזי עדיין חי, ונאחל לו חיים ארוכים לפני ואחרי שישוב לישראל לעוד הופעה, אבל נדמה שמולינה לקח איתו לקבר את הפרשנות האמיתית הטובה והמדויקת ביותר לשירים הללו.